אין דור שאין בו ליצנין

ההוא שבא ממוסקבה וסיפר:

אין אתם יודעים, כמה שקודה ממשלתנו הבולשבית על תקנת הציבור. חנות “כּל-בּו” יש לה במוסקבה. ראתה, שרבים נכנסים לשם וטורחים טרחה של-חינם, נמלכה והעמידה פקיד מיוחד בפתח החנות, וכיוון שהוא רואה אדם מבקש להיכנס, הוא מקדים ואומר לו:

“אל תטרח. אין לנו כלום”…

שתק המספר רגע והוסיף:

ולסוף נענש אותו פקיד על משוא-פנים. תמהו השומעים:

אם בחנות אין כלום, מה משוא-פנים יש כאן?

הסביר המספר:

מעשה ובאו כמה וכמה אנשים בהשכמת הבוקר ועמדו בשורה וחיכו עד שתפתח החנות דלתיה. יצא אותו פקיד מיוחד וראה: בן-אחותו עומד בסוף השורה, ואף הוא מחכה לפתיחת הדלתות. ניגש אליו ראשון ולחש לו:

“אל תטרח. אין לנו כלום”…