אין דור שאין בו ליצנין

המבקש מציע בלחש שוחד של חמש מאות ומבטיח סודיות; הפקיד דורש כפליים — והיפוך גמור של הסודיות: שיצא ויספר לכל היהודים, למען יידעו שאצלו עניינים מסתדרים בכסף. השחיתות אינה מתביישת — היא מפרסמת את עצמה כדי למשוך לקוחות. דרויאנוב מציין מקבילה על הדוכס מרלבורו: למציע שוחד שהבטיח „לא אספר דבר לאיש” השיב הדוכס — מוטב שתיתן כפליים ותספר לכולם.