שני קבצנים עמדו לפני עשיר. פתח אחד מהם וביקש על חברו:
אדם זה בנם של קדושים הוא ולמתנת בשר־ודם הוא צריך, לא עלינו.
נשמע לו העשיר ותקע נדבה הגונה לתוך ידו של אותו נצרך.
ושכר־טירחה שלי? – שאל הקבצן הראשון.
שכר־טירחה? – תמה העשיר.
הן, – השיב הקבצן, – כלום לא אני טרחתי והבאתי אדם זה אליך?
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„בנם של קדושים" — מיוחס, מצאצאי צדיקים: נימוק שגור בפי מבקשי נדבה להגדלת הנתינה; „מתנת בשר־ודם" — צדקה מידי אדם, להבדיל ממתנת שמים; „לא עלינו" — לשון סייג: שלא נדע. הקבצן שהמליץ על חברו רואה בעצמו מתווך שסגר עסקה, ותובע מן העשיר עמלה — כאילו הצדקה מסחר לכל דבר והוא הסוכן שהביא את ה„לקוח".
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
