אין דור שאין בו ליצנין

„בן-טובים" — בן למשפחה מיוחסת שירד מנכסיו; „קבצן מן המכובדים" — קבצן שעודו נחשב בבריות; „שכך שנינו" — כך למדנו במקורות. הקבצן החוטף נשען על מאמר חז"ל אמיתי מבבא קמא צב ע"א (הערה ^*): המתפלל על חברו והוא עצמו צריך לאותו דבר — נענה תחילה; ונלמד שם מאיוב, שה' השיב את שבותו כשהתפלל בעד רעיו. הקבצן מיישם את הכלל בדייקנות מופתית: ביקש רחמים על חברו (השבח באוזני העשיר), צריך בעצמו לאותו דבר (נדבה) — ולפיכך „נענה תחילה" והמטבע שלו. מאמר קדוש על שכר האלטרואיזם, בשירות החטיפה האנוכית ביותר.