אין דור שאין בו ליצנין

המוטיב היסודי של בדיחה נאה זו כבר היה ידוע בימי הביניים, ואף הוא מתהלך מעם לעם. אביא רק שתי דוגמאות: נמלך העני ופשט היו שני אחים-חיילים, אחד עשיר ואחד עני. נמלך העני ופשט את מדיו ונעשה איכר, עיבד חלקת-אדמה וזרע אותה סלק. ואלהים ברך את הזרע אשר זרע ואחד מן הסלקים גדל וגדל, עד אשר כמוהו לא היה ואחריו לא יהיה: כשעקרו אותו מתוך הערוגה והניחוהו בעגלה, מילא את כל העגלה, והוצרכו שני שוורים להסיע אותו. שמח האיש והביא את הסלק המופלא מתנה למלך. שמח המלך על המתנה היפה והעניק לאיכר כנגדה כסף וזהב, שדות ועדרים, עד כי גדל עושרו מעושרו של אחיו. נתקנא בו אחיו ואמר: "אם בשכר סלק אחד זכה אחי לעושר רב כזה מאת המלך, כמה עושר יעניק לי כשאביא לו למתנה זהב טהור וסוסים יפים״! – אמר ועשה. וכשהביא את מתנתו למלך, שמח המלך גם עליה והחזיר לו כנגדה – את הסלק של אחיו. (סי׳ 147 Hausmärchen״ [בהוצאה של Friedrich von der Leyen, ״Kinder-und Brüder Grimm, סי׳ 20]. ועי׳ Bolte und Polivka, ״Anmerkungen zu Grimms K H M״, כרך ג׳, עמ׳ 169–193).

מעשה בסוחר שהפריש לים. פתאום עמד נחשול על ספינתו ואבדה דרך והגיעה לאי רחוק, אשר לא קרבה אליו ספינה מעולם. וכשראו אנשי האי את הספינה עוגנת במימיהם, ירדו אליה ולקחו את הסוחר בעל־הספינה והביאוהו למלך. שמח עליו המלך והזמינו לסעודה בארמונו. כשהגיעה שעת הסעודה ראה האורח, שהמלך וכל המסובים ידיהם מזוינות בשוטים. וכיון שנכנסו המשרתים והגישו את המאכלים לשולחן, מיד פרצו מכל החורים והסדקים מחנות־מחנות עכברים ועטו אל המאכלים. קמו המלך וכל המסובים והרימו את השוטים אשר בידיהם ונלחמו מלחמת הרג ואבדן בעכ־ברים, אשר סביב שתו עליהם. וכשראה הסוחר בצערו של המלך ובצערם של כל תושבי האי, שהיתה להם מלחמת־תמיד בעכברים, הלך לספינתו והביא חתולים משם. לא היו ימים מעטים והעכברים ספו תמו מן האי. ובשכר התשועה הגדולה שעשה הסוחר לאי נתן לו המלך הרבה כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות. וכששב הסוחר לביתו וסיפר על העושר, שהעשירו המלך של אותו אי, נמלך סוחר אחר ודן קל־וחומר : ״ומה הוא, שנתן חתולים למלך, העשירו המלך עושר רב כזה, אני, שאביא למלך כל מיני מתנות יקרות, לא כל־שכן שיעשירני עושר רב״. עמד והפליג לים ובא לאי ההוא והביא למלך הרבה מתנות יקרות. נטל המלך את המתנות בשמחה רבה והחזיר לו כנגדן – בנים ובני־בנים של החתולים, שהביא לשם הסוחר הראשון (Wesselski .Ed ,״Arlotto״ כרך א׳, עמ׳ 163–167, סי׳ LXVIII : ועיי״ש הביבליוגראפיה בעמ׳ 223–228).

לא עלה בידי לברר, אם במקורות יש גם הנוסח של בצלים ושומים, ששמה הבדיחה שלנו בפיו של המגיד מדובנה. (השווה המשל הערבי ״הנותן בצל יקח שום״, ״משלי־ערב״ לר׳ מוצרי, ״הארץ״ גליון 4561). על כל־פנים, נוסח זה של בצלים ושומים נראה לי יפה ו״טבעי״ ביותר, ולא לחינם בחר בו ביאליק בשביל אגדתו החרוזה הנפלאה ״אלוף־בצלות ואלוף־שום״ (ח״נ ביאליק, ״ויהי היום״, תל־אביב תרצ״ד, עמ׳ רס״ג – רפ״ג).