אין דור שאין בו ליצנין

„פרדס" — מטע הדרים, נכס העושר הגדול של הארץ באותם ימים; ופרדס „זקן" הוא דווקא המשובח — מטע בוגר שכבר מניב בשפע, בעוד מטע צעיר מחכה שנים לפרי. השדכן פשוט מחליף את מטבע השידוך: לא תורתו וחוכמתו של החתן אלא הפרדס שלו, והצימוד „בחורה צעירה ופרדס זקן" מגיש לאב את שני הנכסים המבוקשים בשוק, כל אחד בשיא ערכו.