כשהזקין רבי מרדכי־גימפל יפה וכבדו אוזניו, הסתלק מרבנותו ברוז’ינוי ועלה בקיץ תרמ"ה לארץ־ישראל. סיפרו לו קנאי החרדים, שראשון־לציון פרוצה בדברים שבין אדם למקום, והזהירוהו שלא ילך לראותה. נכנס למושבה וראה בנייניה החדשים, צהבו פניו ואמר:
אלמנה חצופה במיקצת, אף־על־פי־כן – “ברוך מציב גבול אלמנה”*…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
רבי מרדכי-גימפל יפה, מגדולי רבני ליטא, עלה לארץ בקיץ תרמ"ה (1885). „פרוצה בדברים שבין אדם למקום" — מקילה בענייני דת. הברכה שבפיו קבועה בגמרא (ברכות נח ע"ב; הערה *): הרואה בתי-ישראל ביישובם מברך „ברוך מציב גבול אלמנה" — ה„אלמנה" היא ציון השוממה, שגבולותיה שבים ונבנים. הרב הזקן, שהוזהר שלא לראות כלל את המושבה החוטאת, רואה ומברך — ורק מוסיף לנוסח הגמרא תיקון קטן משלו: האלמנה הזאת אמנם חצופה במקצת, אבל אלמנה שמציבים את גבולה היא, וברכתה עומדת.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
