עשיר חלה והזמין “מניין” עניים, שיאמרו תהילים לרפואתו.
לאחר שסיימו חילקו להם עשרים גדולים לכל איש. כל החבורה לקחה ושתקה. הצעיר שבחבורה לקח ורגן:
חזירים! ממון קורח יש להם, ולעניים הם נותנים עשרים גדולים.
היסה אותו הזקן שבחבורה ואמר לו:
תנוח דעתך, בשעת הקבורה, אם ירצה השם, יחלקו כהנה וכהנה.
משל ערבי אומר: ״טובה ביצה של היום מתרנגולת של מחר״ (״משלי ערב״ ליהודה, כרך א׳, עמ׳ קיב, סי׳ 483).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 255, עמ' 84) · נסרק מן הספר המודפס
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„מניין" עניים — עשרה שנשכרו לומר תהילים לרפואת החולה, כמנהג; „גדולים" — מטבעות פחותי-ערך; „ממון קורח" — עושר אגדי, על-פי מסורת חז"ל שקורח היה עשיר מופלג; „כהנה וכהנה" — פי כמה וכמה. ה„נחמה" של הזקן שחורה משחור: בהלוויה נהוג לחלק צדקה ביד רחבה, כלומר התשלום הגדול יגיע כשימות העשיר — האיש שלרפואתו הם מתפללים ברגע זה. וה„אם ירצה השם" מוסב, בתמימות גמורה לכאורה, על הקבורה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
