אין דור שאין בו ליצנין

היינה היה מקבל מאת דודו קיצבה ידועה להוצאותיו. פעם אחת היה מעשה והוא הוציא לא על דעת דודו סכום הגון יתר על הקיצבה, והלה הוצרך לשלם גם סכום זה. רגז הזקן והוכיח את המשורר בדברים קשים, שהיה בהם משום זילזול בכבודו. לאחר שסיים הזקן תוכחתו, נענה המשורר ואמר לו במנוחה:

אתה טרחת עכשיו למצוא בי הרבה דברים רעים, ואילו אני טורח וטורח זה כמה ואיני מוצא בך אלא דבר אחד טוב.

חוור הזקן מכעס ומעלבון והרים קולו:

שמא תאמר לי, מה הדבר הטוב היחידי, שאתה מוצא בי?

חזר המשורר והשיב במנוחה:

הדבר הטוב היחידי, שיש בך, הוא – שאתה דודי ושמי נקרא עליך…