אין דור שאין בו ליצנין

בשנות השבעים למאה הקודמת שימשו באוניברסיטה של ווינה שני פרופיסורים מפורסמים לאנטומיה: יוסף הירטל היהודי וקארל לאנגר הגרמני. הירטל היה רואה את מדעו בהיקפו הגדול, ולא הקפיד על דברים קטנים, – וחילופיו בלאנגר.

פעם אחת ישבו שניהם לבחון את תלמידיהם. הביא לאנגר עצם של שוֹק, גילה אותה עד מחציתה לסטודנט, שעמד לפניו, ושאל לו: עצם זו של גבר היא או של אשה, של השוק הימני או של השוק השמאלי?

לא נכשל הסטודנט והשיב כהלכה.

נטל הירטל את העצם מידו של לאנגר, גילה גם מחציתה השנייה ואמר לאותו סטודנט:

יפה דרשת! ועכשיו, שהעצם כולה לפניך, שמא תאמר לי, מה היה שם בעליה ובאיזו קומה היתה דירתו?…

(וו. אהרנס, “געלעהרטען־אנעקדאטען”, ברלין 1911, עמוד197־196).