אייזיק־מאיר היה לו חלט עשוי מעשה תשבץ, ובכל משבצה אות מאותיות האלף־בית. אמרו לו:
בשלמא משבצות – לשם נוי, אבל אותיות לשם מה? החזיר אייזיק־מאיר:
אותיות לשם מנוחה בעולם הזה. אחרי סעודה של צהריים יורדת עלי עצלות עד כדי שלא להזיז אבר. פתאום מקיצים מזעזעי ויש לי צורך לגרד, למשל, את גבי מלמעלה למטה. מיד אני קורא לאשתי ואומר לה: “חיה־שרה, גשי אלי וגרדי לי את המ”ם הסתומה ואת הנו"ן הכפופה"…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„חלט" (חאלאט) — חלוק בית; „מעשה תשבץ" — אריג משבצות-משבצות; „מ"ם סתומה" (ם) ו„נו"ן כפופה" (נ) — שמות צורותיהן של האותיות. האותיות הרקומות מתגלות כמערכת קואורדינטות לעצלנים: אחרי שנת הצהריים, כשמציק גירוד ואין כוח להזיז אבר, די לקרוא לאישה ולנקוב באות המדויקת שבמקום העקצוץ — כתובת מדויקת על הגב, בלי לזוז מילימטר.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
