יום אחד טייל בן־מנחם תפוש־מחשבות והגיע לשדירה שקיטה של גן־החיות. פגשו ליטננט פרוסי ושאל לו בדרך ליגלוג: איציק, מה סחורה יש לך במרכולתך?
החזיר לו בן־מנחם:
אין לי במרכולתי אלא סחורה אחת, שלא לפי צורכך.
ומהי? שאל הליטננט.
תבונה, – השיב לו בן־מנחם…
[נוסח אחר:
…פגשו ליטננט פרוסי ושאל לו בדרך ליגלוג:
יהודי, במה אתה עושה סחורה?
החזיר לו בן־מנחם:
אני עושה סחורה בדבר, שיכולת להשתמש בו.
ומהו? שאל הליטננט.
תבונה, – השיב לו בן־מנחם…]
(הנזל, ספרו הנ"ל, עמוד 39; צארק, ספרו הנ"ל, עמוד 260).
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
"ליטננט" — קצין זוטר; "מרכולת" — סחורה; "איציק" — שם יהודי שנעשה בפי הגרמנים כינוי לעג גנרי, כאילו כל יהודי רוכל. מנדלסון הופך את הלעג על פיו: סחורתו היחידה היא תבונה. שני הנוסחים עוקצים מאותו כיוון — "שלא לפי צורכך" (ממילא אין בך כלים לקנותה) ו"שיכולת להשתמש בו" (היא בדיוק מה שחסר לך) — כך או כך הקצין יוצא בלי הסחורה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
