אין דור שאין בו ליצנין

עני בא מעיירתו הקטנה לכרך גדול וקנה לו שביתה בביתו של קרוב עשיר. פעם אחת, בשעת־סעודה, התחילה בעלת־הבית קובלת:

בכרך מאמיר היוקר מיום ליום. לשעבר היתה סעודה עולה בסלע אחד, עכשיו היא עולה בשניים.

נאנח האורח העני:

קשים מזונותיהם של יושבי־כרכים!… בעיירתנו הקטנה עולה סעודה יפה בשני זוזים.

מיד נענתה בעלת־הבית ושאלה:

אם הזול בעיירתך גדול כל־כך, למה אין אתה חוזר לשם?

נאנח האורח העני אנחה שנייה והשיב:

שמא את יודעת בעיירתנו אדם, שיש לו שני זוזים?