אין דור שאין בו ליצנין

הרקע — גזירת הגיוס של ניקולאי הראשון (1827): נערים יהודים („קנטוניסטים") נלקחו לשירות צבאי של עשרות שנים, בתנאים שנועדו לנתקם מיהדותם, ובכלל זה מאכלות אסורים. רבי דוב-בר, האדמו"ר השני של חב"ד, פוסק להם כדין: „אונס רחמנא פטריה" — התורה פוטרת את מי שעבר עבירה מתוך כפייה (בבא קמא כח ע"ב; הערה ^*), ואכילת טריפה אינה מן העבירות שנאמר בהן „ייהרג ואל יעבור", שמוסרים עליהן את הנפש. ואז באה התוספת שכל הטרגדיה דחוסה בה: אכלו, כי אנוסים אתם — אך אל תלקקו את העצמות. בין אונס להנאה עובר קו דק, ועליו מבקש הרבי מן הנערים לשמור.