אין דור שאין בו ליצנין

כל ספריו של רבי אברהם דנציג נושאים את המילה „אדם": „חיי־אדם" ו„חכמת־אדם" (מספרי ההלכה הנפוצים ביותר), „נשמת־אדם" ו„בינת־אדם". הבדיחה משלימה את הסדרה: גם ה„חיבור" היחיד שהעמיד בבשר ודם — בנו — נכנס לתבנית, אלא שכינויו „פרא־אדם", לשון הכתוב על ישמעאל (בראשית טז, יב): אדם פרוע. דווקא מי שמילא את העולם ב„אדם" יצא לו „אדם" אחד — פרא.

ומיהו הבן? כאן נפרדת הבדיחה מן ההיסטוריה: לרבי אברהם דנציג היו בנים, ובהם רבי יצחק, שנשא את נכדת הגאון מווילנה — ייחוס מכובד למדי, ולא ידוע דבר על בן „פרא". ה„בן היחיד" שיצא פרא־אדם הוא ככל הנראה המצאת הבדיחה עצמה: היא זקוקה לו כדי להשלים את סדרת ה„אדם" — שהרי העוקץ מכוון אל תבנית השמות, לא אל אדם ממשי.