אין דור שאין בו ליצנין

„אריה שאג מי לא יירא" הוא פסוק מעמוס (הערה ^*), והשולחים רתמו אותו לאיום למדני: ה„אריה" הוא המהר"ל, ששמו הפרטי היה אריה ליווא (ליווא — אריה בגרמנית), והוא שאג נגד הפסק החולק עליו; מי לא יירא ויחזור בו? רבי מרדכי יפה החזיר את הפסוק כלשונו, אות באות, אלא שקרא את „מי" לא כמילת שאלה אלא כראשי-תיבות שמו — מ"י, מרדכי יפה (הערה ^**): האריה שאג, ומרדכי יפה איננו ירא.