אין דור שאין בו ליצנין

„שלח לדבר באשתו" — לשון שידוכין: הריטב"א ביקש לשאת את האלמנה. שני החכמים נשאו אותו שם — יום-טוב: המנוח הוא רבי יום-טוב וידאל די טולושה, בעל „מגיד משנה" (הפירוש הקלאסי ל„משנה תורה" של הרמב"ם), והמחזר הוא רבי יום-טוב אשבילי, מגדולי חכמי ספרד. האלמנה משיבה במטבע הלכתי מן הגמרא (ביצה ו ע"א): לצורך קבורת המת עשו חכמים את יום-טוב שני של גלויות כיום חול — „כחול שוויוהו רבנן". ובקריאתה: יום-טוב השני — אתה, המחזר — לעומת הראשון, בעלי המנוח, אינו אלא חול לעומת חג. דחייה למדנית קטלנית, בכליו של הלמדן עצמו.