אין דור שאין בו ליצנין

גדר לבית-קברות היא צורך ציבורי מקובל — כבוד המתים וסימון המקום. הקמצן ממסגר אותה כשאלה של תנועה בלבד — מי ייכנס ומי יצא — וההיקש הקודר („המתים אינם יכולים לצאת, החיים אינם רוצים להיכנס”) מלביש את קמצנותו ברציונליזם אטום, שלם בצורתו ומחטיא בכוונה את העיקר.