אורח בא לכפר ומצא עדה קטנה של עשרה מישראל, ולעדה בית לתפילה ומקום לבית-עלמין. אמר להם:
ממה נפשכם: אם אין אימת מלאך-המוות עליכם, שיפחית מספרכם ולפיכך ייחדתם לכם בית למניין-עשרה, – מקום לבית-עלמין למה לכם? ואם אימת מלאך-המוות עליכם, שמא יפחית מספרכם, ולפיכך ייחדתם לכם מקום לבית-עלמין, – בית למניין-עשרה למה לכם?
החזיר לו אחד מהם:
בית למניין-עשרה יש לנו – בשבילנו, מקום לבית-עלמין – בשביל אורחים…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„מניין" — עשרה גברים, המינימום לתפילה בציבור, בדיוק מספרם של בני הכפר; „ממה נפשכם" — טיעון למדני הסוגר את היריב משני הצדדים: אם אינכם חוששים שהמוות יפחית ממספרכם — למה בית-עלמין? ואם אתם חוששים — ממילא לא יישאר לכם מניין. התשובה מחלצת מן המלכוד בחלוקה פשוטה — אנחנו נחיה, ימותו האורחים — ובדרך אגב רומזת לאורח המתחכם בעצמו מי המועמד לחנוך את בית-העלמין.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
