אין דור שאין בו ליצנין

„הדיוט" — בור וגס הליכות. ההסבר מגלגל את התרנגול בשרשרת פלפולית של מידות אנוש — הדיוט, ולכן בהכרח גם בעל גאווה — עד לפואנטה שבמשחק המילים: „קורא" הוא גם קול התרנגול וגם קורא בספר, ו„קריאה בעל-פה" היא דקלום מן הזיכרון בלי הצצה בכתב. התרנגול עוצם את עיניו, כביכול, כדי שיראו הכול שאינו זקוק לספר — בקי הוא בעל-פה.