אין דור שאין בו ליצנין

„סגפן" — המענה את גופו לשם שמים; „תענית משבת לשבת" — צום רצוף בכל ימות החול. הליצן נשען על גמרא אמיתית (שבת קנה ע"ב — הערה ^*): יודע הקדוש-ברוך-הוא שמזונותיו של כלב מועטים, לפיכך עשה שאכילתו שוהה במעיו שלושה ימים. מכאן החשבון: מי שסעודתו שוהה במעיו שישה ימים עולה על הכלב פי שניים — „כלב שבכלבים". עלבון גס מקבל גושפנקה של „גמרא מפורשת", והעוקץ מכוון אל הסיגוף המופרז ואל ההערצה סביבו.