אין דור שאין בו ליצנין

סנדלר יהודי קנה עור למלאכתו מאת בורסי גוי, ולא היה בידו לשלם. הביא תפיליו, נתן אותן לגוי ואמר לו:

הילך משכון יפה. כל-זמן שאיני מניח את אלו על ידי ועל ראשי אני אסור באכילה. הרי שאצטרך להזדרז ולפדותן מידך.

נענה לו הבורסי הגוי, לקח את התפילין ונתן את העור.

עבר שבוע, חודש – הסנדלר לא בא לפדות את המשכון. התעצב הגוי אל לבו ואמר לאשתו:

אותו סנדלר ודאי כבר מת ברעב. אני אשם במיתתו…