אין דור שאין בו ליצנין

„שמונה-עשרה" — תפילת העמידה, לב התפילה היהודית; „סרח" — חטא. שתי תשובות הרב הן חצים מוסווים: משה אינו מוזכר בתפילה כי „נשא בתו של כומר" — ציפורה בת יתרו, כוהן מדיין — עקיצה במעמד הכמורה של בן-שיחו; ואת הבנות משיאים צעירות כי „פעם אחת בגרה בת-ישראל ולא נישאה והמיטה עלינו צרה לדורי-דורות" — רמז חד למרים, שבנה שנולד לה בלא נישואין הצמיח את הדת שרדפה את ישראל מאז. הרב אינו מתגונן מפני ההאשמות: הוא עוטף שתי נגיחות אנטי-נוצריות בלבוש של הסבר מנהגים תמים.