גוי ויהודי ישבו בשכונה אחת ובתיהם סמוכים זה לזה. פעם אחת נפלה דליקה באותה שכונה ונשרפו בתיהם, ושניהם לא הצילו מן הדליקה ולא כלום. למחר פגש הגוי את היהודי, נסתכל בו וראה: פניו של היהודי כתמול-שלשום. תמה הגוי ואמר לו:
אני – לבי חלל בקרבי, ואתה – כאלו לא אירע לך שום דבר רע!
החזיר לו היהודי:
כך נאה לך וכך נאה לי. אתה – גם אלהיך נשרף, ואני – אלהי חי וקיים…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„לבי חלל בקרבי" — לשון תהלים: לבי שבור. שלוות היהודי מול האסון המשותף נשענת על יתרון תאולוגי: הגוי איבד בשריפה גם את „אלוהיו" — הצלב והאיקונות עשויי העץ — ואילו אלוהי ישראל, שאין לו גוף ואין לו צורה, אינו נשרף.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
