אין דור שאין בו ליצנין

וסלסקי מביא נוסח אחר של בדיחה זו: היתה לו ליובאדי* גינה קטנה, ובה דובדבן אחד. טיפל בו יובאדי טיפול מרובה, והעץ לא עשה אפילו גרגר אחד. פקעה סבלנותו של יובאדי, כרת את העץ, עשה אותו צלב והעמידו בגינה. והאמין האמין יובאדי, שמעתה יבורך בגלל הצלב וביתו יתמלא כל טוב. עברו ימים ושבועות, יובאדי התפלל כל יום אל הצלב, והוא לא נתברך וביתו לא נתמלא כל טוב. כעס כעס גדול והפיל את הצלב לארץ וזעק: "אותך ואת טיבך אני יודע עוד משעה שהיית דובדבן!" ("נצר אד‑ השווה. "משל לעץ נאה, שהיה נתון בבית‑המרחץ. נכנס פרוסביטוס לרחוץ הוא וכל עבדיו, ודשו את העץ... לאחר ימים שלח פרוטימו שלו לאותה מדינה, שיעשו לו איקונין, ולא מצאו עץ חוץ מאותו שהיה במרחץ... הביאוהו ותיקנו אותו כראוי ונתן ביד צייר וצייר את האיקונין עליו והעמידו בתוך הפלטין. בא השלטון וכרע לפניו, וכן דוכס וכן איפרכוס... וכן כולן. אמרו להן אותן האומנין: אתמול הייתם מדיישין את העץ הזה במרחץ, ועכשיו אתם משתחווים לפניו!". (שמו"ר טו, יח).