אין דור שאין בו ליצנין

שני יהודים טיילו ב"גן-הקיץ" של פטרבורג. אחד היתה לו רשות-דירה בעיר-הבירה, השני לא היתה לו רשות זו. עד שהם מטיילים נסתכלו וראו: שוטר הולך לקראתם. מיד הערים היהודי ה"כּשר" ואמר לחברו:

אני אשא את רגלי ואברח, כדי שהשוטר ידלוק אחרי, ובינתיים תמצא אתה רגע-כושר להיעלם.

וכך הווה: ה"כשר" ברח והשוטר דלק אחריו. וכשראה “הבורח”, שחברו נעלם, קיצר פסיעותיו והשוטר הדביק אותו.

מי אתה? – שאל השוטר.

פלוני בן-פלוני, - השיב היהודי.

פאספורט!

קרא השוטר את הפאספורט וחרק שיניו: דומה היה, ש"טריפה" באה לידו ולא תימלט ממנו בלי מנחה יפה; עכשיו ראה, שהכל כשר וישר, ובידו לא ידבק מאום. רגז ושאל:

למה ברחת?

היתמם היהודי והחזיר שאלה במקום תשובה:

מה יש לי לברוח?

אלא למה רצת? – שאל השוטר המרומה.

השיב היהודי:

אני מצווה ועומד לשתות מי-קרלסבד ולהרבות בתנועה אחרי השתייה.

ולמה לא עמדת כשראית אותי דולק אחריך?

לא עלה כלל על דעתי, שאתה דולק אחרי.

לא נתקררה דעתו של השוטר וחזר ושאל:

אלא מה סבור היית כשראית אותי רץ?

נענה היהודי ואמר:

סבור הייתי, שגם אתה שותה מי-קרלסבּד ומצווה על הריצה אחרי השתייה.