אין דור שאין בו ליצנין

„כלכלה” — סל. מכסימיליאן הראשון נבחר ב־1486 ל„מלך רומי”, יורש כס הקיסרות הרומית הקדושה. יהודי ימי־הביניים נחשבו „רכוש האוצר”: השליט הגן עליהם לא מחיבה אלא משום שאפשר היה למסות אותם שוב ושוב. הזקן שבשליחים מזהה זאת מיד: מלך שמאריך בחברת יהודים אינו „מלך חסד” אלא סוחר נבון, שאינו מבריח תרנגולת שזה עתה הטילה לו סל מלא דינרי־זהב. דרויאנוב מציין שבנוסח גרמני (רוברט הסן, 1909) השורה מושמת בפי המלך עצמו: השליחים, שחששו שמא תידרש מהם עוד מתנה, ביקשו ללכת — והוא הרגיעם: „אין אני אץ להפריח תרנגולות המטילות ביצי־זהב יפות כאלה”.