אין דור שאין בו ליצנין

תם אני ולא אדע, – טוען שדכן לפני משודך, – מה חסרון אתה מוצא באותה בתולה?

חוטמה חרוּם.

חייך – משדלו השדכן, – שלא לרצונהּ נפלה בילדותה מעל השולחן ומחצה חטמה.

פניהּ חרושים כשדה.

לא פשעהּ ולא חטאתהּ, – מתרץ השדכן, – שקרה אותה אסון וחלתה באבעבועות. דייה שניצלה ממוות.

פיהּ מלא שיניים תותבות.

שמא אתה חושד בה, – מתרץ השדכן, – שמחמת תענוג עקרה שיניהֹּ שלה?

ומכף-רגלהּ ועד קדקדהּ מאוסה היא עלי.

עכשיו מתקררת דעתו של השדכן:

אם-כך אתה אומר, אין לי שום טענה עליך…