אין דור שאין בו ליצנין

שני ה„שותפים" — סוכנים נוסעים של שתי פירמות — היו שותפים, מתברר, גם לחדרנית. „להתפשר" — להסדיר את תביעת האבהות בכסף. מי שנסע לטפל בעניין מצא איך לגלגל את ההוצאה על חברו: מן התאומים, דווקא „שלו" מת, והחי הוא של השותף — שישלח מאה. ומאחר שאין שום דרך לדעת איזה תאום של מי, החלוקה שרירותית לגמרי — וזה בדיוק מה שמאפשר את התרגיל, המנוסח בלשון מברקים יבשה כאילו היו הילדים סחורה שבמחלוקת.