אין דור שאין בו ליצנין

„ריקא" — ריק, בור (כינוי גנאי בלשון חכמים); „שמש" — עובד בית־הכנסת או המסעדה, הממונה בין השאר על הנרות. ברודס, הסופר החופשי בדעותיו, יושב ומעשן בשבת — ובכל זאת גוער דווקא בשמש. תשובתו היא פלפול של דיני שליחות: עישון הוא הנאת גוף שאי־אפשר למסור לשליח — אין גוי שיעשן במקומי — ואילו תיקון נרות אפשר להטיל על נוכרי („גוי של שבת"). כלומר לי אין ברירה אלא לחלל בעצמי, ולך יש — ולכן דווקא אתה האשם. מחלל השבת מטיף לשומר המצוות בכלי ההלכה עצמם.