אין דור שאין בו ליצנין

„מוכס־יי"ש" („אקציזניק") — פקיד גביית המס על המשקאות החריפים; דרויאנוב מזכיר שממשלת רוסיה החכירה בשנות הארבעים של המאה התשע־עשרה את מכס־היי"ש ליוזל גינצבורג, ופקידיו המוכסים נמנו עם ראשוני האפיקורסים ביהדות רוסיה (הערה ^*). „מוזג" — בעל בית־מרזח. בתשעה־באב נוהגים כל חמשת העינויים של יום־כיפור — איסור אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת סנדל ותשמיש — ומכאן חומרת התענית שבפי הרב. „חולה שיש בו סכנה" פטור מן הצום, שפיקוח נפש דוחה הכול. המוכס לוכד את הרב בסופיזם: אם חולה מותר באכילה, נמצא שכל טענתך נגדי היא שאני בריא — ואם כך, אתה הוא שצרה עינך בבריאותו של יהודי. חילול הצום המכוון מתגלגל בהאשמה כלפי הרב עצמו.