אין דור שאין בו ליצנין

מראש-חודש אב עד תשעה באב נוהגים דיני אבלות על חורבן המקדש, ובין השאר אין מברכים בהם „שהחיינו" — הברכה הנאמרת על דבר חדש ומשמח. „לפני עיוור לא תיתן מכשול" (ויקרא יט, יד) נדרש כאיסור להכשיל אדם בעבירה. מכאן תשובת הבן: הנחת תפילין תהיה אצלו חידוש גמור, אירוע ראשון בחייו, שיחייב „שהחיינו" — האסורה בימי האבל; נמצא שהאב המפציר בו מכשילו. השנינות בכך שההוכחה לפטור היא ההודאה המפלילה: מעולם לא הניח תפילין.