אין דור שאין בו ליצנין

„מוסר" — מלשין המסגיר יהודים לרשות, לשלטון; „עשה אוזנך כאפרכסת" — לשון חז"ל: הטה אוזן והקשב היטב; „שכר-שתיקה" — דמי סחיטה; „מוזג" — מוכר משקאות; „משקאות שתוקים" — סחורה מוברחת שלא שולם עליה מס; „מלסטם את המלכות" — גוזל את אוצר המדינה; „נשאו פניך" — רוחשים לך כבוד (מאימת ההלשנה). „נעלם" — מונח מימי הצאר: מי שהוסתר מספרי מפקד הנפשות כדי לחמוק מגיוס וממסים, ואינו קיים רשמית (דרויאנוב מפנה לביאורו בסימן 1059). וכאן העוקץ הכפול: המלשין המקצועי, שכל פרנסתו ממסירת יהודים לרשות, מרגיע את בנו בכך שיהודים, חלילה, אינם חשודים למסור — ביטחונו של בית-המוסרים נשען דווקא על אותה נאמנות יהודית שהאב עשה ממנה קרדום לחפור בו.