אין דור שאין בו ליצנין

„מוסר" — מלשין המסגיר יהודים לשלטונות; „לץ" — בדחן. הגמרא בבבא בתרא (הערה ^*) דורשת את הפסוק מירמיהו „בכו בכו להולך": אמר רב יהודה אמר רב — להולך בלא בן זכר; מי שמת והניח בן ממשיך אין בוכים עליו כל כך. המוסר הזה הניח בן — ובכל זאת כלב בוכה, שכן הוא מעקם את הדרשה: „הלך בלא בן" — הלך אל קברו יחידי, והבן-המוסר לא נתלווה אליו. בכיו הוא משאלה שגם הבן היה נטמן: קללה על שושלת המוסרים, עטופה בציטוט למדני מדויק.