אי אתם יודעים, כמה קשים ימי-ערפל בלונדון. פעם אחת הייתי מהלך בכרך גדול זה, אני וחברי עמי. פתאום קפץ זבוב לתוך חוטמי ונתעטשתי. מיד הוצאתי מטפחתי מכיסי וביקשתי לקנח חוטמי. אלא שבו-ברגע ירד ערפל על העיר, ומחמת חושך טעיתי וקינחתי חוטמו של חברי…
בקובץ רוסי מסופר כך: חצרן אחד שיחק בקלפים עם חצרן חברו, קצר־ראוי וארך־אף. הוציא הראשון מטפחת מכיסו והתחיל מקנח לשני חוטמו. ״סלח נא, אדוני, — אמר לו : — חשבתי שחוטמי הוא זה״ (״Анекдоты Русскіе״, פט״ב 1809, חלק שני, סי׳ 269, עמ׳ 81).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 1294, עמ' 94) · תמלול מפעל בן-יהודה
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„מטפחת" — ממחטה. הערפל הלונדוני הסמיך — שם דבר בכל העולם — מוכח כאן בראיה ניצחת: ירד חושך כזה, שהבדאי לא הבחין בין אפו שלו לאפו של חברו. דרויאנוב מציין גרסה רוסית ותיקה: חצרן שקינח את חוטמו הארוך של חברו קצר-הרואי והתנצל — „חשבתי שחוטמי הוא זה".
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
