אין דור שאין בו ליצנין

עמי־הארצות שנפגעו מיהירות הלמדנים גזרו גזירה משלהם — „למדן לא יבוא בקהל לנו", בהד לאיסורי „לא יבוא בקהל ה'" שבתורה. בחנוכת בית־הכנסת, בשבת שקוראים בה את פרשת קורח, מפגין ה„כוהן" (העולה הראשון לתורה) את שיא הבורות: כל ידיעותיו מן ההגדה של פסח, ומשם הוא זוכר את „כורך" — כריכת המצה והמרור בליל הסדר. בטוח הוא ש„קורח" שבתורה היא אותה מילה עצמה, שנכתבה בשגיאה. הגבאי אינו טורח לתקן את הטעות; הוא „מקבל" את הפסק — ומפעיל את הגזירה: מי שיודע לבקר כתיב בספר תורה הרי הוא למדן, ולמדנים אסורים בקהלם. הגזירה האנטי־למדנית בולעת את קורבנה הראשון מבין מחבריה — ודווקא על „למדנות" שכל־כולה בורות.