מוכסן קמצן סירב ולא נשתתף עם חבריו המוכסנים של הסביבה בארבעה מינים לסוּכוֹת. ביום ראשון של חג יצאה “שׁיקצה” להביא את האתרוג והלולב מכפר לכפר, וציווּ עליה המוכסנים, שתפסח על חברם הקמצן ולא תיכּנס אצלו.
מה עשה?
השכים ועמד על אם הדרך. וכשראה “השיקצה” באה והאתרוג והלולב בידה, מיד תפס אותה והגביהה למעלה, ניענע וּבירך “על נטילת לולב”, חזר והפכה, ניענע וּבירך “שהחיינו”, העמידה על הקרקע והלך לו.
נכנס לביתו ואמר לאשתו:
עתה ידעתי, כמה קשה מצות אתרוג לישראל…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„ארבעה מינים" — לולב, אתרוג, הדס וערבה, שנוטלים בסוכות בברכת „על נטילת לולב" (וביום הראשון גם „שהחיינו") ומנענעים לכל הרוחות; אתרוג היה יקר, ומוכסני הכפרים נהגו לקנות סט משותף ולשלחו מכפר לכפר. „שיקצה" — כינוי מזלזל ביידיש לנערה נוכרייה, כאן המשרתת השליחה. הקמצן שנודה מן השותפות אורב לנערה הנושאת את המינים ומקיים את המצווה „דרכה": מגביה, מנענע ומברך — על הנערה כולה, כאילו היא עצמה חפץ המצווה. ומסקנתו — „כמה קשה מצוות אתרוג לישראל" — חושפת שהקושי היחיד שחווה הוא המאמץ שבהרמת אדם שלם.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
