אין דור שאין בו ליצנין

ב„עלינו" של הימים הנוראים („כורעים") משתחווה הקהל אפיים ארצה. הכפרי השתחווה לצד מערב במקום אל ארון הקודש שבמזרח, ושכניו לוחשים „איפכא!" — ארמית: להפך, כלומר הפוך את כיוונך. הוא מבין כפשוטו — והופך את הציר הלא-נכון: מאפיים-ארצה לשכיבה על הגב, בטן כלפי שמים.