אין דור שאין בו ליצנין

כמה פעמים הציקה מוכסנית לבעלה וטענה לפניו:

עשיר אתה, ברוך השם, וכל חשובי-העיר זקוקים לך; אף-על-פי-כן אין דעתך נשמעת בענייני-הציבור.

לסוף פקעה סבלנותו של המוכסן ואמר לאשתו:

עתה תראי, אם דעתי נשמעת בענייני-הציבור, או לאו.

אותו יום ערב ראש-השנה היה. ולמחר, כּשׁסיימוּ להתפלל שחרית, קפץ המוכסן וירד אל התיבה, טפח בידו על המחזור והתחיל “הלל” בקול רם. מיד נתמלא בית-הכנסת צעקה:

בוּר! עם-הארץ! ראש השנה היום…

חזר המוכסן וטפח בידו על המחזור וצווח:

על אפכם ועל חמתכם! עשיר אני, ברוך השם, ורוצה אני, שתהיה דעתי נשמעת בענייני-הציבור…