אין דור שאין בו ליצנין

„אמרי דבי-רב" — „אמרו בבית מדרשו של רב", פתיחה תלמודית שגרתית; „פרקמטיא" — מסחר (מיוונית); „מקח וממכר בעלמא" — קנייה ומכירה סתם, בלי רווח. ה„דרשה" נסמכת על ברכת משה לזבולון (דברים לג, יט): „כי שפע ימים יינקו" — ייהנו מאוצרות הים; ה„דרשן" קורא בשיבוש „עמים" במקום „ימים", כפי שמתקנת אותו הערת השוליים „במחילה" (הערה ^*). „פרט ל…" הוא כלי מדרשי אמיתי למעט מן הכלל, וכך יוצא: השפע הובטח ל„עמים" — לגויים דווקא, פרט לישראל, שנותרים עם מסחר עקר. פרודיה על דרך הדרש, שבשינוי אות אחת „מוכיחה" מן התורה גם קובלנה כלכלית מרירה.