אין דור שאין בו ליצנין

צום גדליה (ג' בתשרי) מציין את רצח גדליה בן-אחיקם, הנציב היהודי שהפקידו הבבלים על שארית הפליטה אחרי חורבן בית ראשון; ברציחתו (מלכים ב כה; ירמיהו מא) אבד גם שריד השלטון העצמי, ולזכר זה קבעו צום לדורות. שלושת ה„טעמים" מסלימים: שני הראשונים הם היגיון רציונליסטי לגלגני (ממילא לא היה גדליה חי עד היום; והוא לא היה צם עלי), והשלישי — קל-וחומר בנוסח בית-מדרש — מסגיר את האמת כולה: הוא אוכל גם ביום-כיפור. דרויאנוב מציין שהסופר המשכיל ליליינבלום כתב ברוח דומה על אבלות ספירת העומר: גם אילו לא מתו תלמידי רבי עקיבא באותם שבועות, „הלא גם אז היו היום כולם מתים".