אין דור שאין בו ליצנין

ה„קושיה" נשענת על לוח השנה של בית הכנסת: את פרקי אבות אומרים בשבתות הקיץ — ושם המשפט „היום קצר והמלאכה מרובה" (הערה ^*), דברי רבי טרפון על קוצר חיי האדם מול מלאכת התורה; ואילו בשבתות החורף אומרים „ברכי נפשי" (תהלים קד), ושם „זה הים גדול ורחב ידיים" (הערה ^**). עם־הארץ קורא „הים" כ„היום", ומכאן קושיית חייו: למה בקיץ, כשהימים ארוכים, „תיקן הסידור" לומר שהיום קצר, ודווקא בחורף — שהיום גדול? לקושיה שכולה שתי אי־הבנות אין תירוץ בעולם הזה, ובצדק נכשלו בה כל לומדי העיר; והגוסס מת מאושר — סוף־סוף יעלה לישיבה של מעלה וישאל את „הסידור" בכבודו ובעצמו.