מפּרוֹס הפסח ואילך קרא רבּם של החייטים לפני ציבורו בין מנחה למעריב הגדה של פסח אחד מקרא ואחד תרגום. כשהגיע ל"לבן ביקש לעקור את הכל" טעה וקרא: “לבן ביקש לעקור את הבל” שאל לו חייט אחד:
רבי, מה עניין הבל שבפרשה בראשית ללבן שבפרשה ויצא?
החזיר לו “הרב:”
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„פרוס הפסח" — כשלושים הימים שלפני החג; „אחד מקרא ואחד תרגום" — קריאת כל משפט פעם בלשונו ופעם בתרגומו הארמי, כדרך שלומדים את פרשת השבוע. ה„רב" של מניין החייטים (עמי־ארצות מובהקים בעולם הבדיחה) טועה באות אחת: „לבן ביקש לעקור את הכל" — מן ההגדה, על לבן הארמי שבפרשת ויצא — נעשה אצלו „את הבל", בנו של אדם הראשון מפרשת בראשית. וכשחייט מקשה מה עניין הבל אצל לבן, הוא שולף כלל פרשני אמיתי: „אין מוקדם ומאוחר בתורה" — סדר הכתובים בתורה אינו בהכרח כרונולוגי. הכלל אמיתי, השימוש מופרך: הוא נועד ליישב סתירות שבסדר הזמנים, לא לחפות על כ"ף שנקראה בי"ת.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
