בדיחה 1114

עבדקן ישב ולמד בלילה מסכתא סנהדרין לאור הנר. למד ולמד והגיע למה שאמרו:

“עבדקן – סכסן”.

עיין ברש"י ומצא:

מי שזקנו עבה שוטה הוא*.

חלשה דעתו: מה תקנה יש לו? לגזוז את הזקן – אסור, להניחו כמו שהוא – הרי הוא מעיד עליו…

נמלך ומדד שני טפחים זקן, והשאר הגיש לנר הדולק. מיד נשתלהבה האש, שרפה כל זקנו וגם חרכה פניו. עמד “הנשרף” וכתב בגמרא מן הצד:

בדוּק וּמנוּסה”…

הבנת את הבדיחה?
בבדיחה זו: 👤 רש"י

ציונים — דרויאנוב

נפלא הדבר! בדיחה זו, שלכאורה סימני יהדותה מובהקים כל־כך, גם היא יש לה חברות באוצרם של אחרים. הנה לדוגמא בדיחה הודית: שופט קרא ספר בלילה ומצא כתוב: אנשים שראשם קטן וזקנם ארוך – טיפשים הם. והוא – ראשו קטן וזקנו ארוך. הירהר בלבו ואמר: ״להגדיל ראשי אין בידי; לקצר זקני יש בידי״. ביקש מספריים ולא מצא. נמלך ותפס מחציתו העליונה של זקנו בידו, והשאר הגיש לפמוט אשר לפניו על השולחן. נאחזה האש בזקנו ופגעה גם בידו. פתח את היד מחמת כאב ונחרך הזקן כולו. אז התבייש השופט מאוד, כי ראה, כי כל מה שנאמר בספר עליו אמת וצדק (יוהאנס הרטל, ״92 Anekdoten un Schwänke aus dem modernen Indien״, ליפציג 1922, סי׳ 51, עמ׳ 55). בדיחה קברדינית עושה כך לצהבדקן, ששמע מפי המולה במסגד, שסימן מובהק לטיפשות זקן צהוב (סומצוב, ״Разысканія״, עמ׳ 66–68).

ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 1114, עמ' 37) · תמלול מפעל בן-יהודה

הסבר הבדיחה

דרג את הבדיחה

עדיין אין דירוגים — היה הראשון!