משרבוּ אוכלוסיהּ של חלם דקוּ הפרנסים ומצאו, שבית-הקברות שטחו צר ואינו מספיק. יצאו להרחיב – ולא ידעו כמה להרחיב. נמלכו והלכו ליטול עצה מאת הרב, שחכם גדול היה. עיין הרב בדבר ואמר לפרנסים:
הרי זו ביעתא בכותח…נצא כוּלנוּ לשם, כל בני-העיר מקטן ועד גדול, ונשתטח על הקרקע זה בצד זה – ויימצא השטח מכוּון מאליו.
בדיחה גרמנית מספרת: בעיר פלונית לא ידעו לקבוע את המידות בשביל מושביהן של הנשים בבית־היראה, והוחלט לאסוף כל הנשים לשם ולמצות את המידות לפיהן. זמן־מה שמחו הכל על עצה טובה זו. אבל בהמשך השנים זקנו הנשים וגם שמנו, ולא מצא להן עוד רוחב מושביהן, ואיש לא ידע לתקן את המעוות (מרקנס, כרך ראשון, יינה [1892], סי' 38, עמ' 30).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 1027, עמ' 5) · תמלול מפעל בן-יהודה
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„ביעתא בכותח" — ארמית: ביצה בכותח (מטבל של חלב חמוץ ופירורי לחם) — ניב תלמודי לדבר קל שאין פשוט ממנו. עצת הרב מודדת את בית־הקברות של העתיד לפי החיים של ההווה — כאילו כל בני העיר ימותו בבת אחת, היום, ואיש לא ייוולד עוד אחריהם. דרויאנוב מציין מקבילה גרמנית: עיר שלא ידעה לקבוע את מידות מושבי הנשים בבית־התפילה, אספה את כל הנשים למדוד לפיהן — ולימים זקנו הנשים ושמנו, ושוב לא הספיקו המושבים.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
