אין דור שאין בו ליצנין

„גדולים" — מטבעות קטנים. הבול עולה בדואר עשרים, והמלמד מכר בתשעה־עשר — כלומר הפסיד על המכירה. בעיניו זו דווקא תחבולת מסחר מבריקה: מי יקנה ממנו בעשרים, אם הדואר פתוח לפני כל אדם? ועל ההיגיון הזה הוא עוד מטיח באשתו את מאמר הגמרא „אין חכמה לאשה אלא בפלך" (יומא סו ע"ב, הערה ^*) — אין לאישה עסק אלא בכישור הטווייה — בדיוק ברגע שבו האישה היא היחידה בחנות שמבינה חשבון.