אין דור שאין בו ליצנין

יום תמים עשה הצדיק בביתו של מוכסן עשיר, חסידו, וכשעמד לצאת לדרכו, בירך את המוכסן, שיזכה למשיח במהרה בקרוב. גרד המוכסן את פדחתו ואמר:

רבי, בוא וראה, כמה שפרה עלי נחלתי, ברוך-השם: האחוזה טובה, “הפריץ” נוח לי, שכר-החכירה מועט, זמן-החכירה מרובה. וכשיבוא משיח אצטרך לעזוב את הכל.

אבל שמועה שמעתי, – אמר הצדיק, – שההיידמקים^* צוררים למוכסנים היהודים ומציקים להם מאד.

נאנח המוכסן:

שמועת-אמת היא זו, רבי. ההיידמקים, ימח שמם, צוררי-ישראל הם ואין לנו מנוחה מהם… רבי, כשיבוא, אם ירצה השם, משיח – שמא יעלו ההיידמקים לארץ-ישראל?…