אשה ישבה לפני הרב שבעיירה וסחה לו נגעי לבבה:
הבעל מטיל רוגזה בבית, הבנות אינן מקבלות מרוּת, הבנים מורדים… מחמת חשש, שלא ישמעו אחרים שיחהּ, הקריבה כיסאה לכיסאו של הרב. קם הרב והזיז כיסאו מכיסאה. חזרה היא והקריבה כיסאה, חזר גם הרב והרחיק כיסאו. נגדשה עליה מרת-נפשה ואמרה:
רבי, אני כל לבי שופכת לפניך, ואתה – דברים של שטות לך בלבך…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
ההלכה מצוות על ריחוק מקרבה יתרה לאישה זרה, ולכן הרב מרחיק שוב ושוב את כיסאו מן האישה המתקרבת אליו כדי ללחוש את צרות ביתה („מרות" — סמכות, משמעת). היא קוראת את הריחוק במהופך: אם הוא בורח ממנה — סימן ש„דברים של שטות", הרהורים אסורים, מעסיקים אותו ברגע שהיא שופכת את לבה. דווקא זהירותו היתרה של הצנוע היא שמרשיעה אותו בעיניה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
