אין דור שאין בו ליצנין

על-פי הגמרא (ברכות ח ע"א — הערה ^*), בארץ-ישראל שאלו כל מי שנשא אישה: „מצא או מוצא?" — „מצא" על שם „מצא אשה מצא טוב" (משלי יח, כב), „מוצא" על שם „ומוצא אני מר ממוות את האשה" (קהלת ז, כו). כלומר: טוב לך או מר לך? הבעל שפניו מעוננות בורא אפשרות שלישית — „מצה" — ומתאר את אשתו כמצת פסח: צנומה (כחושה, כשיבולים ה„צנומות" שבחלום פרעה), שחורה ונקודה — מנוקבת חורים-חורים. גורל נישואיו נחרץ במילה אחת בת שלוש אותיות.