אין דור שאין בו ליצנין

„לצאת ידי כל הדעות" ו„להחמיר על עצמו" הם לשונו של ירא־שמים מדקדק: כשנחלקו פוסקים, המהדר מקיים את כל השיטות. ליזר עוטף בהן את שתייתו — עד שהסיפא מפילה את המסכה: הוא שותה „לפני הדגים ואחריהם" גם כשאין דגים כלל, והחומרה כולה תירוץ. הכינוי „בעל־החוטם" הולם: חוטם אדום ותפוח הוא תו־ההיכר של שתיין מועד.